פסק-דין בתיק עפ"ג 25220-06-13

1.       לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת חנה מרים לומפ) מיום 28.4.2013 בת.פ 44902-12-11.

2.       מלכתחילה הוגש הערעור גם על הכרעת הדין, אך במהלך הדיון חזר בו ב"כ המערער מהערעור על הכרעת הדין והתמקד בטיעונים הנוגעים לגזר הדין.

3.       המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של איומים, וזאת במסגרת הסדר טיעון. מעובדות כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, עולה, כי ביום 21.3.11, במהלך דיון בעניינו של המערער בבית משפט השלום בירושלים, אמר המערער לתובע משטרתי שנכח במקום: "תתבייש לך, אתה עובד בתביעות, עוד תיתקל במשוגע כמוני ותשלם על כך", תוך שהוא מניף את אצבעו. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש וקבלת תסקיר שירות המבחן, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי.

4.       בהתייחס לגזר הדין טוען ב"כ המערער, כי העונש שנגזר עליו חמור וקיצוני, והוא חורג מהמקובל בעבירות מסוג זה. ב"כ המערער טוען כי מדובר במקרה גבולי אשר נמצא ברף הנמוך ביותר של העבירה. לטענת ב"כ המערער, שגה ביהמ"ש קמא עת התעלם מטענה מרכזית של המערער, לפיה מחדל של התביעה הביא להגשת כתב אישום נפרד בתיק זה, מבלי לצרפו להליך נוסף שהתנהל נגד המערער, במסגרתו הודה המערער והורשע בשורה של תיקים במסגרת הסדר טיעון. לטענת המערער, לו הייתה התביעה מיידעת אותו בדבר האפשרות שיוגש כתב אישום בתיק דנן, יכול היה המערער להביא לכך כי גם תיק זה ייסגר במסגרת הסדר הטיעון. עוד טוען ב"כ המערער, כי שגה ביהמ"ש קמא גם בכך שלא נתן משקל ראוי לתיקון כתב האישום, כך שהאמרה שיוחסה למערער לא כללה איום לפגיעה פיסית. לדעת ב"כ המערער יש ליתן משקל גם לספונטניות שבאמרה; להתנצלותו המיידית של המערער, אשר לקח אחריות והביע חרטה; ולשיקולי השיקום, ובפרט להליך השיקומי האינטנסיבי שעבר המערער, שבסופו נגמל מהתמכרותו לסמים, והוא כיום עובד ומפרנס את משפחתו. ב"כ המערער מעלה את החשש, כי העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער ימוטט את כל הליך השיקום שעבר, שכן ביצוע עבודות השירות יאלץ את המערער לעזוב את עבודתו, דבר שיגרום לפגיעה אנושה בפרנסתו ובפרנסת משפחתו. ב"כ המערער צירף פסיקה ממנה ניתן לללמוד, לשיטתו, כי העונש שהוטל על המערער הינו כבד מאד ביחס למקובל בעבירות מסוג זה.    

5.       ב"כ המשיבה הפנתה לפרוטוקול בית משפט קמא, ממנו עולה כי סנגורו הקודם של המערער היה מודע לקיומו של התיק כתיק מב"ד, ולדבריה, משיקוליו שלו נמנע מלצרף תיק זה לתיקים האחרים בהם נדון המערער. אף המערער ידע על התיק, שכן נחקר במשטרה בגינו. כן טענה כי העונש שנגזר על המערער נמצא במתחם הענישה, ובגין השיקולים לקולא, ובהם עניין שיקומו של המערער, החליט בית המשפט לגזור על המערער עונש ברף התחתון של מתחם הענישה, מאסר לריצוי בעבודות שירות ולא מאסר של ממש. לדבריה, בית המשפט איזן בין השיקום לבין עברו הפלילי של המערער והצורך בהרתעה. לפיכך ביקשה לדחות את הערעור.

6.       דין הערעור להידחות. המעשים בגינם נדון המערער חמורים - המערער איים על תובע משטרתי, בבית המשפט, בשעה שהתובע מילא תפקידו, בכך שאמר לו כי "ישלם על כך" תוך שהוא מניף אצבעו. בית המשפט התייחס בגזר דינו לצורך בהגנה על עובדי ציבור הממלאים תפקידם, ובצורך בהרתעה - הן הרתעה כללית והן הרתעה כלפי המערער. כן התייחס בית המשפט קמא לעברו הפלילי של המערער, שנדון בעבר לעונשי מאסר. לקולא התייחס בית המשפט לכך שהמעשים נעשו בשעת כעס ללא תכנון מוקדם, ולכך שהמערער התנצל על דבריו, קיבל אחריות למעשיו והודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט אף נתן משקל של ממש להליך השיקום שעובר המערער, ובשל כך בחר להטיל עליו עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה - מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי. מדובר בעונש ראוי, ההולם את מעשיו של המערער ומגלם את כל השיקולים הרלוונטיים לחומרה ולקולא.

7.       אשר לטענת ב"כ המערער כי אילו צירף המערער תיק זה לתיקים אחרים, היה התיק "נבלע" בתיקים האחרים ועונשו בהם לא היה חמור יותר - סנגורו הקודם של המערער ידע על קיומו של תיק פתוח (מב"ד) ואף המערער ידע על התיק, שכן נחקר במשטרה כשנה לפני גזר הדין בתיקים האחרים. סנגורו של המערער בחר, משיקוליו ומטעמיו, שלא לצרף תיק זה, ואין לבוא בטרוניה למשיבה בעניין זה.

8.       אשר על כן - הערעור נדחה.

9.       על המערער להתייצב לריצוי המאסר בעבודות שירות ביום 6.10.2013 בשעה 10:00 (או במועד אחר אם יחליט כך הממונה על עבודות שירות), אצל הממונה על עבודות שירות במפקדת מחוז דרום.

10.   המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.